היסטוריה של מחבט הטניס

ההיסטוריה של מחבט הטניס היא ארוכה ומעניינת. טניס שוחק במקור באנגליה, שם המשחק נחשב לספורט של עשירים מכיוון שדרש ציוד יקר. רק ב-1874, כאשר מייג'ור וולטר קלופטון ווינגפילד עיצב מגרש מקורה בלונדון, שאפשר לאנשים לשחק כל השנה, הטניס הפך לפופולרי בקרב ההמונים.

תוכן העניינים

המגרש המקורה של מייג'ור וולטר קלופטון וינגפילד

טניס היה במקור שיחק בחוץ על דשא, מה שהקשה על משחק כל השנה באנגליה. עם זאת, מייג'ור וולטר קלופטון וינגפילד עיצב את מגרש הטניס ה"אמיתי" הראשון בשנת 1874. למגרש שתכנן היה גג ואפשר לאנשים לשחק כל השנה.

שנות ה-80, נקודת מפנה בהיסטוריה של מחבט הטניס

שנות ה-80 היו נקודת מפנה בהיסטוריה של מחבט הטניס. בשנת 1883, וולטר קלופטון וינגפילד רשם פטנט על מגרש שתכנן למשחק בתוך הבית. עיצוב זה אפשר לאנשים לשחק כל השנה והגדיל את הפופולריות שלו בקרב ההמונים. עד לנקודה זו, טניס נחשב לענף ספורט עבור אנשים עשירים מכיוון שהוא דרש ציוד יקר. מחבט הטניס ה"אמיתי" הראשון נוצר בשנת 1880 כאשר ג'ון ז'אק ובניו יצרו מסגרת אלומיניום עם מיתרי מעיים. עד 1882, הפופולריות שלו גדלה כל כך עד ש-Jaques & Sons קיבלו את ההזמנה הראשונה שלהם בחו"ל מאוסטרליה. המחבטים יוצרו בעבודת יד ומחירם נע בין 1.50$ ל-6$ כל אחד. רק בסביבות שנת 1900 החלה חברת Jaques להשתמש במכונות לייצור המוני מחבטים מכיוון שהם לא יכלו לעמוד בביקוש בקצב ייצורם בעבודת יד.

John Jaques & Sons, היצרנים הראשונים של מחבטי טניס

חברת ג'ון ז'אק הייתה היצרנית הראשונה של מחבטי טניס. החברה הוקמה על ידי שלושה אחים, ג'ון, הנרי ווולטר ז'אק בשנת 1806 כיצרנית נבלים. הם שינו את שמם לג'ון ז'אק ובניו בשנת 1874 כשהחלו לייצר את המגרש המקורה הראשון אי פעם במפעל שלהם בקלרקנוול, לונדון. עם התרחבות הייצור הם עברו לחצרים גדולים יותר ב- Hatton Garden, לונדון. בשנת 1882 הביקוש למחבטים גדל עד כדי כך שהייצור בעבודת יד לא יכול היה לעמוד בביקוש והחברה החלה להשתמש במכונות כדי לייצר אותם במקום זאת. בשנת 1903 הגתה החברה את הרעיון להשתמש באלומיניום למסגרות מה שהפך אותן לקלים וחזקות יותר ממסגרות עץ.

בשנת 1919 ג'ון ז'אק ובניו פתחו מפעל בעיר ניו יורק, ואחריו עוד אחד באוסטרליה בשנת 1924 ושלישי בקובנטרי, אנגליה בשנת 1926. החברה השתמשה בסיסמה "מחבטים מאז 1806" על שלטים מחוץ לחנויות שלה עד שהייתה השתלט על ידי Slazenger שהפיל את הסלוגן אך המשיך להשתמש ב-"JAQUES" כשם מותג בטווחי המוצרים שלהם.

חומרי מחבט ומיתרים בשנות ה-19-1920

המחבט עצמו הפך לגורם חשוב במשחק הטניס. החומרים שמהם הוא היה עשוי, וכמה חדשני זה היה, ממש הבחינו בשחקנים. מחבטים היו יקרים מאוד בתקופה זו, במיוחד אם הם היו עשויים ממעיים ולא ממיתרי כותנה סטנדרטיים. מעיים הוא מוצר טבעי המגיע ממעי כבשים ואינו חזק כמו כותנה; עם זאת, הוא אלסטי יותר ואינו נמתח בקלות, כך שיש פחות סיכון לשבירה בעת משחק. גמישות זו גם יוצרת יותר כוח מאחורי הזריקות שלך.

בשנת 1912, ראש המחבט המתכתי הראשון רשם פטנט על ידי ד"ר W.Hxndliker באוסטריה. טכנולוגיה זו תאומץ בקרוב על ידי יצרנים אחרים בגלל היתרונות שלה על פני מחבטי העץ המסורתיים - כלומר הכדור יכול כעת לקפוץ ממסגרת המתכת מבלי לשבור או לתקוע אותה כדי ליצור זריקת חזרה אמיתית מבעבר.

מה הפך את הטניס לפופולרי בקרב ההמונים?

את משחק הטניס שיחקו במקור רק העשירים מכיוון שהוא דרש ציוד יקר. אבל כאשר מייג'ור וולטר קלופטון וינגפילד עיצב מגרש מקורה בלונדון, אנשים יכלו לשחק כל השנה. מחבט הטניס ה"אמיתי" הראשון נוצר בשנת 1880 כאשר ג'ון ז'אק ובניו יצרו מסגרת מתכת ומיתרי בטן. זה הפך את הספורט לזמין ופופולרי בקרב ההמונים. עד 1882, הפופולריות שלו גדלה כל כך עד ש-Jaques & Sons קיבלו את ההזמנה הראשונה שלהם בחו"ל מאוסטרליה.

חומרים וטכנולוגיות חדשים תמיד משנים את מה שאפשר ליצרנים.

מאז אותה תקופה, היו מספר התקדמות בחומרים ובטכנולוגיות המשמשות לייצור מחבטי טניס. בשנת 1900, מחבטים יוצרו מעץ למינציה. ג'ון דאנלופ המציא גומי מגופר בשנת 1839, ששימש לכיסוי מסגרת העץ של מחבט עד 1906. מחבט המתכת הראשון יוצר על ידי Gossima בסביבות 1919–20. בשנת 1922, לאונרד ריצ'י יצר להב פלדה ורשת תיל מפותלת (מעיים) כדי להחליף את מיתרי המעי הטבעיים שהיו בשימוש מסורתי. בשנת 1975, פרינס הציגה גרפיט קומפוזיט כמרכיב העיקרי של המחבטים שלהם במאמץ להפחית משקל ולהגביר את החוזק.

בשנת 2000, הפכה חברת Wilson Sporting Goods לחברה הראשונה

להשתמש בחומר שונה מאשר גרפיט או פלדה עבור הטניס שלהם

מחבטים - פוליאתילן במשקל מולקולרי גבוה במיוחד (UHMWPE). הכי הרבה היום

חומרים מרוכבים מתקדמים מגיעים מחברות כמו Head ו-Yonex שיש

פיתח דרכים חדשות להנדס מחבטים קלים יותר עם ביצועים גבוהים יותר.